קרב יומיומי – מסע בנפש ובגוף של הפרעות האכילה

 

התפיסה הרווחת לגבי הפרעות אכילה רואה בהן "דיאטה קיצונית" או "תחביב". אולם, הפרעות אכילה הן הרבה יותר מכך. מדובר במחלות נפש מורכבות, שאין לאדם שליטה עליהן, הפוגעות באופן דרמטי בבריאות הפיזית והנפשית. הן אינן נובעות מחולשת אופי, אלא משילוב של גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וחברתיים, והבנתן היא הצעד הראשון בדרך לעזרה. חשוב להבין שלא כל אכילה רגשית היא הפרעת אכילה. יתכן ואכילה מוגזמת מול הטלויזיה בערב, או חוסר תאבון ממשוך מפריעים לאיכות החיים, מרגישים בלתי נשלטים ויש להם השלכות על משקל הגוף ועל מצב הרוח, אבל נדרשים עוד קריטריונים מאד ברורים לאבחון של ״הפרעת אכילה״.

מהן הפרעות האכילה הנפוצות?

כדי להבין את התופעה, חשוב להבחין בין סוגי הפרעות האכילה העיקריות, כפי שהן מוגדרות בעולם הפסיכיאטריה.

• אנורקסיה נרבוזה (Anorexia Nervosa): הפרעה המאופיינת בהגבלת אכילה קיצונית, המובילה למשקל גוף נמוך באופן מסוכן. הסובלים ממנה חווים פחד עז מפני עלייה במשקל ועיוות בתפיסת הגוף, גם כאשר הם בתת-משקל חמור.
• בולימיה נרבוזה (Bulimia Nervosa): הפרעה הנעה במעגל של התקפי אכילה בלתי נשלטים (בליסה), שלאחריהם מגיעות התנהגויות מפצות שמטרתן למנוע עלייה במשקל, כגון הקאות יזומות, שימוש במשלשלים או פעילות גופנית מוגזמת.
• הפרעת אכילה התקפית/בולמוסית (Binge Eating Disorder): הפרעה זו מאופיינת בהתקפי אכילה חוזרים ובלתי נשלטים, המלווים בתחושות חוסר אונים, בושה ואשמה. בניגוד לבולימיה, אין התנהגויות מפצות לאחר ההתקף.
• הפרעת אכילה "א-טיפית" (OSFED): קטגוריה זו, שהולכת ותופסת מקום מרכזי בעולם הטיפול, כוללת אנשים הסובלים מסימפטומים משמעותיים של הפרעת אכילה, אשר גורמים למצוקה ופגיעה בתפקוד, אך אינם עומדים בכל הקריטריונים המלאים של ההפרעות הקלאסיות. לדוגמה: אדם עם אנורקסיה שתת-המשקל שלו אינו קיצוני מספיק, או אדם עם בולימיה שתדירות ההתקפים שלו נמוכה מההגדרה המאובחנת.
• הפרעת צריכת מזון נמנעת או מוגבלת (ARFID):  ההימנעות מאוכל אינה נובעת מבעיות של דימוי גוף, אלא מרתיעה מחלקים מסוימים של המזון, כמו טעם, ריח, מרקם או צבע, או חשש מתוצאות שליליות של אכילה, כגון חנק, הקאות או כאבי בטן ולעתים חוסר תיאבון או חוסר עניין טבעי בטעימת מאכלים חדשים.
  הפרעה זו מאובחנת בעיקר בילדים ומתבגרים, אך היא יכולה להמשיך או להתפתח גם בגיל מבוגר.

 

מה גורם להן? הרקע התורשתי והסביבתי

המחקר המדעי היום מראה בבירור כי הפרעות אכילה אינן תוצאה של גורם אחד. ישנה נטייה תורשתית מובהקת, כלומר, אנשים מסוימים נולדים עם פגיעות ביולוגית שעשויה להגביר את הסיכון להתפתחות הפרעה. עם זאת, נטייה זו מתממשת רק כאשר היא פוגשת גורמים נוספים, כגון לחצים פסיכולוגיים (דימוי עצמי נמוך, פרפקציוניזם, אובססיביות), וגורמים סביבתיים (אידיאל היופי המקובל בתרבות המערבית, הפרעת אכילה במשפחה, לחץ חברתי ועוד).

 

איך לזהות סימנים מוקדמים שצריכים להדליק נורה אדומה

זיהוי מוקדם יכול להיות קריטי, ולכן חשוב להכיר את הסימנים המעידים על התפתחות הפרעה.

• סימנים התנהגותיים: דילוג תכוף על ארוחות, הימנעות מאכילה בחברה, התעסקות אובססיבית באוכל (למשל, ספירת קלוריות, חקירת מתכונים אינסופית, שקילת מזון), פיתוח חוקי אכילה נוקשים ומוזרים, לעתים קרובות התרוץ הוא בריאותי, פעילות גופנית מוגזמת, בררנות יתר, היעלמות תכופה לשירותים לאחר הארוחה, ריח פה חריף כמו אצטון ועוד.
• סימנים פיזיים: ירידה דרמטית או עלייה בלתי מוסברת במשקל, חולשה ועייפות, נשירת שיער, תחושת קור תמידית וסחרחורות, שחיקה של השיניים.
• סימנים רגשיים: שינויים קיצוניים במצב הרוח, חרדה או כעס סביב אוכל, נסיגה חברתית ובידוד, דימוי עצמי ירוד וביקורת עצמית קיצונית לגבי המראה.

 

צעד אחר צעד: מה עושים כשזה קורה?

התגובה הנכונה לזיהוי סימנים היא קריטית.

שלב א – לדבר. פנו אל האדם מתוך דאגה ואכפתיות. הימנעו משיפוטיות, ביקורת, או התמקדות ישירה במשקל.  אל תנסו לשכנע אותה שהיא רזה ויפה, במקום זאת, אמרו "אני דואג/ת לך" או "אני שם/ה לב שאת/ה נראה/ית עייף/ה בזמן האחרון".

שלב ב׳ – פנייה מיידית לעזרה מקצועית. הפרעות אכילה אינן יכולות להיפתר לבד. ״אם יש ספק, אין ספק״, עולה חשד, על תחכו לאשש אותו – ככל שמתחילים לטפל בהפרעת אכילה בשלב מאוחר יותר  קשה יותר לטפל,  אם אתם מתלבטים יש לפנות ולהתייעץ עם אנשי מקצוע. במקרים רבים החולים יכחישו בכל תוקף ויעשו הכל כדי להסתיר את ההפרעה. הן הופכות ותר ויותר משוכללות בלהוליך את הסביבה שולל.

שלב ג׳ – טיפול משולב. הטיפול היעיל ביותר הוא צוותי, וכולל: טיפול פסיכותרפי (טיפול דינמי, CBT, גוף נפש, IFS), ייעוץ תזונתי (על ידי דיאטן/ית קליני/ת או נטורופת/ית שמתמחים בהפרעות אכילה), ומעקב רפואי ופסיכיאטרי צמוד. במקרים מסוימים, ייתכן שיידרש גם טיפול תרופתי.

 

אפשרויות הטיפול

הטיפול הוא תהליך הדרגתי שמטרתו לא רק להשיב את הגוף לאיזון פיזי, אלא גם לשקם את הנפש והקשר עם האוכל.

• פסיכותרפיה: מטפלת בשורשים הרגשיים וההתנהגותיים של ההפרעה.
• טיפול תזונתי: מסייע בשבירת מעגלי האכילה הלקויים ובשיקום יחסים בריאים עם מזון.
• מעקב רפואי: חיוני למעקב, לניהול ולטיפול בסיבוכים רפואיים שנגרמו מההפרעה.
• טיפול תרופתי: יכול לסייע בהפחתת חרדה, דיכאון, או תסמינים אחרים המופיעים לעיתים קרובות לצד ההפרעה.
  
  

הפרעה קטלנית, אך ניתנת לריפוי

הפרעת אכילה היא ההפרעה הפסיכיאטרית הקטלנית ביותר, עם שיעורי תמותה גבוהים מכל מחלה נפשית אחרת שעומד על כ 10-17%. נתונים אלו נובעים הן מהסיכון הגבוה לסיבוכים רפואיים (כגון הפרעות בקצב הלב, קריסת איברים וכשל כלייתי), והן משיעור התאבדויות גבוה. חומרת הנתונים מדגישה את החשיבות הקריטית שבפנייה לטיפול מקצועי באופן מיידי, ללא דיחוי.

אך יחד עם המספרים הקשים, יש גם תקווה. הפרעות אכילה הן הפרעות שניתנות לריפוי, במיוחד כאשר הטיפול מתחיל בשלבים מוקדמים.

אחוזי ההחלמה משתנים בין ההפרעות:
אנורקסיה נרבוזה: כ-50% מהמטופלים מגיעים להחלמה מלאה.
בולימיה נרבוזה: שיעורי ההחלמה גבוהים יותר, ומגיעים לכ-60-80% בממוצע.
הפרעת אכילה כפייתית: עם שיעורי החלמה של כ-85%, הפרעה זו היא בעלת סיכויי הריפוי הטובים ביותר.

תהליך הריפוי דורש מחויבות, סבלנות ושיתוף פעולה מלא עם צוות מקצועי ומיומן.
זכרו, פנייה לעזרה אינה סימן לחולשה, אלא הצעד האמיץ והחשוב ביותר בדרך לחיים בריאים, שלמים ומאוזנים.