הנימפה

היא הייתה קטמרן עם מפרש מפואר, שיצרה בימיה הטובים, רחש נעים ושקט כשחתכה בגאווה את מי הלגונה הרגועים. עד שהוא הגיע. ההוריקן ההוא שהרים אותה בעוז מהמים, הרחק וגבוה באוויר והטיח אותה בחזקה על האדמה. היא התפרקה, התפזרה עזובה.

ימים אחרי, חוסה מצא את שני המגלשים שלה, הוא חיבר אותם עם 3 עמודי חשמל שנעקרו גם הם בסופה, ומעקות בטיחות ממתכת שנשדדו על ידי הרוחות מצידי הכבישים. את הגג בנה מחלקי בתים טרומיים, שהיו עשויים מתכות המחבקות חומר מבודד. כולם היו מפוזרים, עזובים בכאוס שנשאר אחרי שהבתים נהרסו.

הוא החיה אותה מחדש, באהבה גדולה ובמסירות, את "הנימפה". פנינה אחת ויחידה במינה, לא תמצאו יפייפיה כמוה בכל הלגונה.

היום זכינו לשכור אותה ואת חוסה, לארבע וחצי שעות של עונג צרוף. ולרגעים קסומים היא הייתה כולה שלנו. שטנו בין סנוטה אמרלדה, לסנוטה השחורה, אי הציפורים ותעלת הפיראטים. קפצנו ושחינו בכל הגוונים הבלתי נתפסים של הכחול. עצרנו להתמרח בבוץ מינרלי, הסרחנו כמו חמת גדר ואכלנו פירות לרוב. קפצנו מהגג למים כשהיה עמוק, רבצנו בשמש ובצל, על המזרונים והערסלים, התענגנו על הרוח הקלילה ולא הפסקנו להתפעל.

זה היה אחד הימים המופלאים ביותר במקסיקו. "הנימפה" היתה היום יפה מתמיד, מושלמת ונפלאה עם כל הטלאים החבוטים שלה, כל חלקי ההיסטוריה הכואבים שהרכיבו אותה, נהדרת, ככה בדיוק כמו שהיא ❤

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.