לידה טבעית – אור וחושך

בחודשים האחרונים הצטרפתי לחוג ספוקן וורד (שירה מדוברת). המורה שלנו שלחה לנו קול קורא לאירוע של ספוקן וורד בירושלים. מארגני האירוע ביקשו לשלוח קטעים בנושא חנוכה. חשבתי שזה קצת מוקדם מדי להופיע, בכל זאת, רק התחלנו ללמוד, אבל ישבתי לכתוב. הדבר הראשון שעלה לי לראש היתה הלידה של אורי. כתבתי, שלחתי וקיבלתי תשובה שזה לא מתאים לבמה המרכזית, אבל שישמחו לארח אותי בבמה הפתוחה. ויתרתי.
חברה טובה שהקראתי לה, אמרה לי שטופת דמעות שאני חייבת לעשות עם זה משהו, שיש נשים שממש צריכות לשמוע את זה.  לא היה קל לחשוף, אבל הבנתי שזה כנראה לא נכתב סתם, הנה זה לפניכם…

זו הייתה לידה מורכבת פיזית ורגשית שהותירה אותי שבר כלי (בתחושת כישלון ועם דלקת מפרקים שהתפתחה בעקבות מה שהגוף עבר בלידה). הנחמה הגדולה הייתה אורי, התינוקת המופלאה, השקטה, החייכנית, והקסומה שמילאה אותי באהבה ובכוחות להתגבר.
לקח לי שנים לעכל ולעבד את מה שקרה שם ב44-+ השעות ההזויות שעברנו שלומי, אימא שלי ואני בחדר אחד, ללא חלונות, בלי לדעת מה השעה, באפיסת כוחות, בתחושה שזה נמשך נצח. כשהקראתי לשלומי את מה שכתבתי ולא הצלחתי לסיים את הקטע בלי לבכות, הבנתי שגם אחרי 14 שנים, כנראה שלא סיימתי לגמרי להתגבר.

 

לעתים בתחום הרפואה הטבעית, עושים כזו אידאליזציה ללידה טבעית שגובלת בעיני כמעט בפשע. שוכחים לפעמים שבעבר לידות טבעיות הסתיימו עם 50% תמותת תינוקות ולא מעט נשים שלא שרדו.
הסגידה הזו ללידה הטבעית המושלמת, המסר שלידה אמיתית, יכולה להתרחש רק ככה, גורמת לכל כך הרבה נשים לחוש כישלון, אכזבה ותסכול באחד הרגעים החשובים, המשמעותיים והיפים ביותר בחיים שלהן.
מדהים איך לפעמים בשביל ששלוש נשים ירגישו את פסגת המימוש הנשי, דופקים לעשרים נשים שלא עומדות בקריטריונים את הדמוי העצמי בכל כך הרבה תחומים: לידה, משקל ומבנה גוף, הורות, מקצוע וכו׳

הספוקן הזה מוקדש לכל הנשים שקיוו ללידה אחרת מזו שלה זכו. קיסרי, עם או בלי אפידורל, לידה שקטה, לידת ואקום, במונית, באמבולנס, בבית, בבית חולים, לידת מלקחיים, לידה מוקדמת או מאוחרת, עם זירוז בלי זירוז,… כולנו נשיות צרופה וראויות אחת אחת! וכל לידה היא לידה אמיתית וכל ולד הוא תינוק אמיתי!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.